מכתב של הורה:

"העלייה של אורי לתורה התקיימה רק לפני מספר ימים אך לתחושתינו עברו ימים רבים, כי הרי הזמן הוא מטבעו חמקמק ומשתנה תדיר.
אנחנו רוצים להודות לך, מעומק הלבבות, על אירוע רוחני וחשוב מאין כמותו עבורנו.

אינינו משפחה דתית כלל אבל חלקינו מאמינים והיה לנו ברור שעל אף שאורי רחוק מרוב טקסי הדת הוא צריך לעלות לתורה ולגעת, אפילו במעט, במורשת היהודית.

כמו שציינת יפה ונוקב בדברים שנשאת, ישנם גורמים בעייתים, בלשון המעטה, שמנכסים לעצמם את הדת ומוציאים לה שם רע. כך גם אורי ניגש לכל ההכנה - עם הרבה דיעות קדומות, חששות, קושי להתחבר לחומר ולמילה הכתובה, וגם חשש לעמוד מול הקהל (על אף שהוא שחקן לא קטן...) הרב נתי כהן הצליח לשמחתנו הרבה ליצור איתו קשר בלתי אמצעי ואורי התמיד בלמידה איתו. יחד עם זאת, נותרו פחדים והיסוסים, וברגע האחרון, כשבית הכנסת מלא, אורי סימן לנו שהוא חושש לעלות.

כמובן שבהינתן האות, גויס אומץ הלב ואורי הצליח, אבל אתה היית שם כדי להנחות ולכוון אותו. לכל אורך הטקס הרגשנו שאתה שם בנוכחות מלאה ותחושת השליחות שלך היתה ניכרת - בכובד הראש, בדברים שנשאת בסוף, בשירה היפה שלך ובייחוד ברגע המרגש מכל עבורינו, כשברכת את אורי, תחת הטלית בהתכוונות מלאה. מדובר ברגעים מלאי חסד שנחרטו עמוק בלב ובתודעה. אין לנו ספק שהם ילוו אותו לאורך מסע החיים כולו.
באמת שקצרה היריעה ודלות המילים לתאר את עוצמת הרגשות של כולנו; אורי, אחיו, סבא וסבתא, אנחנו ההורים וכל מי שהיה בבית הכנסת במוצאי השבת האחרונים.

ועל כך אין לנו אלא להודות לך ולקוות שנתראה בעתיד בבר המצווה של בנינו אייל, ובעתיד הרחוק גם בבר המצווה של בנינו הצעיר, אביב.

תודה רבה, רוברטו, מאחלים לך שנים רבות של עשייה יפה כזאת."